Skip to content

Emmy Noether (Or: On Women, Math, and Preservation Rules)

My group at work has a tradition of meeting every Friday for beer. These meetings sometimes include more people, and sometimes less. All the people in my group are quite smart, and so, we usually have interesting discussions. This Friday, the attendance was relatively low, and we started discussing sexism. One of my friends claimed that women are not discriminated, and never throughout history they were. I, of course, feel different about the subject, and he challenged me to find examples. Fortunately, a day later, when reading through my RSS feed, I came across this post from the popular math blog "Lo Meduyak" (not accurate), written by Gadi Aleksandrowicz. I asked Gadi's permission to translate the post, and here it is. Do note that I didn't bother too much with the language. So, you can point out style and grammar errors, but it would be quite pointless. Also, I did not bother to check all the factual statements, so I (or Gadi) could be wrong regarding some details. As my purpose in translating this post was to show that discrimination toward women exists (or at least, existed in the past), such mistakes do not change the overall conclusion. And now, without further ado, I will leave the floor to Gadi:

My excuse for writing this post was this article in "Haaretz" which talked about the small number of streets in Tel-Aviv named after women. Since in the article someone claimed that "no one recommends women to the street naming committee", I would like to use this opportunity to recommend Emmy Noether. In the sequel, I will explain why. However, regardless to the street naming issue, we should anyway talk about Noether, because of one of the ugliest stereotypes around. A stereotype that somehow survives even in this age – the stereotype according to which men are "better than" women in Mathematics (and in general: in science & engineering*, but I will speak about mathematics, because that is what I know).

Here is the situation, as Randall Munroe articulate it:

How it Works - - CC-by-nc 2.5

How it Works – – CC-by-nc 2.5

We've all heard it before. Sometimes it's just a sexist claim that men are smarter, or better, or more rational than women; sometimes it comes in a more "sophisticated" form saying something about different types of perception (e.g., focusing on "objects" vs. "focusing on the links", which I always hear as: "given a graph, men are looking at the vertices and women are looking at the edges" – but who the hell in the field of graph theory focuses only on the nodes or the edges? Without focusing on both, there is no such thing as graph theory).

Well, these claims are obviously nonsense. They are so for several reasons. First of all, most of the differences we are talking about (unlike, lets say, the difference saying "men has a Y chromosome and women don't") are statistical. They come into effect in large groups. But, if we take an individual – man or woman – we are not guaranteed that the "property" we attribute to the group will be true for that individual. In other words, even if we accept the (probably false?) premise that women are statistically inferior to men in math, no woman should take that as an indication that she is inferior.

Finally, the painful fact that we must take into account in any discussion about women and math, is that our society is still completely screwed up with regards to anything related to it attitude toward women. So yes, women can vote; they are allegedly equal under the law. But this still doesn't mean anything about the pressures society puts on women, and the directions it tries to point women to. All this formal equality will not help a 13 years old girl having troubles with middle school math (like everybody else), when the teacher recommends to move her to the lower grouping**, because "women and math doesn't play well together".

Now, let's talk about Emmy Noether. The story of Noether is an outstanding one: she is considered to be one of the most important mathematicians*** of the 20th century. I intentionally say (male)-mathematicians because when we compare her to female mathematicians, she is usually at the top of the list. Given this success story, it is interesting to see the hurdles she had to deal with, and think how easy it was for other women of her time to just quit.

Noether was born in 1882 in Erlangen, Germany, to an established family. Her father was a math professor. During her early years, she did not demonstrate any special interest in math, and studied languages – English and French. At the age of 18, she passed a certification exam for teaching these languages, and from this point on, her path was clear. Nevertheless, she chose to study in the University of Erlangen.

This is where she met the first obstacle: the university was not thrilled to accept women. As a teacher, Noether could attend the classes for "enrichment", but was not allowed to register, be tested, or receive grades. If a Professor decided that there would be no women in his classes, then… there were not women in his classes. Out of 986 students in Noether's class, there was only one other woman. Not a very convenient starting point.

The impression I got about Noether was that such crap didn't bother her too much. She cared about things she found interesting – especially math – and about interesting people which could talk about the things she found interesting. All the interruptions may have bothered her, but did not prevent her from doing what she wanted. And so, she finally became a PHD student in math under the supervision of Paul Gordan, a relatively famous professor, with a world standing reputation in Invariant theory****.

So, Noether got her PHD with highest distinction in 1907. Nowdays, a PHD student interested in pursuing an academic career searches for a post-doc position somewhere, or find a university position as a lecturer-maybe-to-get-tenure-one-day. For Noether things were simpler: there was no chance for her to get a position in Erlanger, because she was a woman. So she simply started teaching and working in the university without a status, and without being payed.

Why did she agree to that? Probably in order to help her aging father. But mostly, as I already said, because she was interested in math. She didn't have to provide for herself, and she anyway lived a simple life, so she was able to survive even without the money, and could advance her mathematical research, lecture in conferences, etc.  Slowly, she found a new direction: she still researched invariants, but left the techniques developed by Gordan and moved to other techniques, closer to those of David Hilbert which radically changed the field in the 90's of the 19th century. Noether later admitted that her PHD was "crap", so the transition was probably natural for her.

Noether's talent probably sticked out, and her name got to the University of Göttingen (also in Germany), and especially to Hilbert, which was by then – 1915 – one of the most senior mathematicians in the world. Hilbert and Felix Klein – yet another senior mathematician – invited Neother to join the university and work with some of the biggest names in the world of mathematics. She said yes.

The reader would expect that with the support of Hilbert and Klein, Neother will have no problem in finding a position in Göttingen. Right… All attempts to give Neother a formal position – with tenure, lectures, money, and such  – failed miserably due to legal problems. The problems were that Neother was a woman, and the law did not allow women to get positions in universities. The following statement is attributed to Hilbert about this:

"I do not see that the sex of the candidate is an argument against her admission as a Privatdozent. After all, the Senate is not a bath-house."


To allow Noether to lecture anyway, Hilbert published lectures under his name, with credit to Noether as "assistant", and she was the one giving the lectures. Yet, there was no chance for a formal position. Only in 1919 something changed, and Noether was accepted as a lecturer.

Of course, during these long years, Noether did the thing she found important – math. In 1915 Hilbert and Klein were busy up to their heads with Einstein's general relativity. Noether joined in, and one of the results was what we today call Noether's theorem: a result in physics (meaning that I don't understand anything about it. yet.) which showed a deep link between symmetry of physical systems, and the preservation rules they hold. In popular terms, the theorem shows the source of the known physical preservation rules. For example, the principle of conservation of energy is a consequence of invariance under time translations (hey… I'm just copying what other, smarter, people said).

This result is probably why physicists know Noether, but mathematicians know her for what she did later. Again, without going into too many details in this post, one could say that Noether took the abstract approach of Hilbert for the idea of invariants and advanced it by a few more steps. She invented Ring theory – more or less as we know it today – and is considered as one of the founders of Abstract Algebra. Her influence cannot only be measured by papers (although there are plenty of those), but also by those things which are harder to quantify – her interaction with other mathematicians, both as a lecturer and as a colleague, the way she approached problems, the way she helped others solve their problems, or suggested research topics (which is not a trivial thing for academics, which sometimes prefer to keep their ideas to themselves) – all of these created a wide consensus about her influence. The way people speak of her reminds me of Hilbert himself, which was also (in addition to his direct contributions to math) sort of a guru in the mathematical world.

Math students first meet Noether when they learn about Noetherian rings, which are rightfully named after her since one of her main papers dealt with these rings and their properties. Without going into too many details, a ring is Noetherian if it satisfies the ascending chain condition on ideals (from Wikipedia – T.A). If this sounds like Gibberish for you, think of the way that any series of natural numbers, in which every number divides the previous one, must converge to a fix point (if we keep dividing, we must reach 1, unless we stop earlier). In fact, this property of the integers proves that the natural numbers are an example for a Noetherian ring. If that also sounds like Gibberish to you – it is very cool that Noether found out that this supposedly weird behavior makes these rings convenient to deal with.  It's not that there weren't previous examples, it's the fact that she showed that one can the same things from this examples while making much less assumptions. And that is, in short, the essence of abstract algebra.

Back to the not so nice sides of history. Noether was able to get over the huge barrier of being a women, and finally got an actual position in Göttingen, but with the rise of the Nazis in 1933, her Judaism became a problem. In fact, one of the first antisemitic laws the Nazis passed was "The Law for the Restoration of the Professional Civil Service". Among other things, the law expelled all Jews which were employed by the university, including Noether. Of course, the other deeds of the Nazis made this law seem insignificant  (and in a way, it was somewhat positive, as it forced many Jewish academics to escape to other countries which were happy to accept them), but it is a good example to the illogical destruction the Nazis caused everywhere. The math department in Göttingen, which was a world class department, suffered a huge hit with the expulsion of the Jews. A known story (which is probably also true) tells about Hilbert which found himself in 1934, after the expulsion, sitting next to the Nazi minister of culture for a dinner. The minister asked Hilbert "How is mathematics in Göttingen now that it has been freed of the Jewish influence?" Hilbert replied: "Mathematics in Göttingen? There is really none any more."

On this point, Noether was no longer in Göttingen, she first tried, optimistic as always, to continue teaching, and meet colleges in her home, but when a proposal came from the Bryn Mawr College in the US, she accepted it and left Germany. For two years she continued teaching and researching in the US – under the best conditions she ever had. But then came the final obstacle. Her physicians found a tumor, and she had a surgery to remove it. Everything seemed to be okay, but a few days later, she suddenly died at the age of 52. Everything was so sudden, and left most of the mathematical community in shock.

And how is it today? Women are allowed to register to universities just like men (gee… thanks!) and there are no rules preventing them from becoming faculty members. There are many prominent successful female mathematicians (but not enough!). But did we reach equality? No, not yet. Is there still oppression? I think so. It is no longer oppression on the ground of bureaucratic or Nazi rules; it is the oppression that society applies, maybe unknowingly, since it can still not understand the idea that women and math work just as good as men and math (exactly the same way it cannot digest the idea of women in other positions, and to somewhat less degree, the idea of men in feminine roles*****). If we are to speak about my personal experience for a moment – I was a student alongside with women, a PHD student alongside with women, taught women both as a TA and as a lecturer. Based on this experience, my feelings are simple: the only difference between men and women with regards to math is that women tend to have a better handwriting.

And because this idea is so important I think it would be appropriate to commemorate the contribution of Noether more than currently being done in Israel (there is a math researched institute named after her in the Bar-Ilan university). But, as I said, it was just an excuse to write this post that was long due.

* The original wording here was in "real" fields, which in Hebrew usually refers to the natural sciences and engineering, but does not translate well. (T.A)
** Students in Israeli schools divided into groupings according to their skills (or whatever the teacher thinks their skill is). One's grouping is later used as a factor when calculating the total average of one's studies (basically, the factor is bigger if you were in a higher grouping). This average is later used by higher eduction institutes as a threshold for acceptance.  (T.A)
*** The original author used the Hebrew word for male mathematicians here. (T.A)
****I was not familiar with the Hebrew term for Invariant theory, and hope I translated it well. (T.A)
*****A personal comment is appropriate here. In my dutch studies, I learnt the word verpleegkundige. I asked the teacher what it means and she said that "it is an assistant to a doctor". So I asked if she means a nurse, and she replied: "yes, but without the gender meaning that comes with it in English". She was very surprised when I told her that in English, the word nurse can be used for both men and women. (T.A)

משרד החוץ בשביתה

[הפוסט הזה מתבשל אצלי כבר הרבה זמן, ורק עכשיו הגעתי לכתוב אותו. אין לו קשר לשום אירוע עכשווי שייתכן וקרה בסמוך לפרסומו]

כבר כמעט חצי שנה שעובדי משרד החוץ בשביתה שעוברת עבור רוב האנשים מתחת לרדאר. במסגרת תפקידי בעמותת ויקימדיה יצא לי לעבוד הרבה עם המשרד. הפעם הראשונה שנפגשנו היתה כשהעמותה הפיקה את כנס ויקימניה 2011 (המפגש השנתי הבינלאומי של תנועת ויקימדיה). באנו לשם כדי לבקש מימון. לזכותם של האנשים שנפגשנו איתם, הם הבינו מיד את הפוטנציאל שבכנס ואישרו את הכסף שביקשנו.

בדרך כלל, עם רוב האנשים שאני פוגש, זה היה נגמר בזה. לא במשרד החוץ. החברה במשרד הבינו את הפוטנציאל של ויקיפדיה לעבודה שלהם ויצרו איתי קשר כדי שאני אספר להם עוד. הפניה הזאת התחילה שיתוף פעולה ארוך שבמסגרתו העברתי במשרד עשרות הדרכות ויקיפדיה, לכל הדרגים – החל מהמזכירים ועד לשגרירוֹת. שלוש פעמים העברתי הדרכה בוידאו קונפרנס לשגרירויות שלמות, ופעם אחת בעת ביקור בחו"ל הוזמנתי לשגרירות כדי להפגש עם אנשי הסגל. בניגוד לגופים אחרים שעבדתי איתם, האנשים במשרד החוץ לא ציפו שאני אעשה בשבילם את העבודה. התפקיד שלי היה לבוא, ללמד אותם, ושהם יעשו את מה שצריך.

אני לא רוצה להביע דעה לגבי צדקת המאבק שלהם (אחרים וטובים ממני כבר עשו את זה) אלא רק על הדרך שבה משרד האוצר מנהל את המאבק נגדם. כמו בכל מאבק עובדים בשירות הציבורי, התשובה הראשונית של משרד האוצר היתה להודיע שהם מסרבים לשבת למשא-ומתן.

מהצד השני, התחילו העובדים לנקוט בעיצומים "קטנים" והפסיקו את הנפקת האשרות והדרכונים הדיפלומטיים לנציגים רשמיים ושרים. בהמשך הם גם נמנעו מטיפול בביקורים רשמיים. בתגובה, פנתה המדינה לבית הדין לעבודה כדי שיוציא צווי ריתוק לחלק מהעובדים בשגרירות צרפת כדי שיתאמו את ביקור משלחת ישראל בסלון האווירי בפריז. במסגרת הדיון בבקשה, הסכים משרד האוצר לשבת עם העובדים למשא ומתן ומשרד החוץ הסכים לטפל בביקור.

אחרי שהאוצר קיבלו מה שהם רצו, הם פוצצו את הישיבה. בתגובה [1], עובדי משרד החוץ מצידם לא הסכימו לטפל בביקורו של נתניהו בפולין. הפעם ויתרו בלשכת ראש הממשלה על בית הדין לעבודה, והורו [2] לנספח צה"ל בוורשה  לתאם את הביקור. טריק דומה עשו במשרד ראש הממשלה כש"ביקשו" מהשב"כ לטפל בביקור של שרת החוץ של האיחוד האירופי.

מתן הוראה לכוחות הביטחון לשבור שביתה של חבריהם אינה מוסרית. הבקשה מציבה את כוחות הביטחון בפני דילמה בלתי אפשרית. הם יכולים לסרב פקודה, או לפגוע ביחסי העבודה העתידיים שלהם עם עובדי משרד החוץ. בכל מקרה, ברור שמדובר פה על נזק מוחשי למדינה, עוד לפני שדיברנו על הנזק שנגרם כאשר כוחות הביטחון מתערבים בפעילות אזרחית לחלוטין.

במסגרת המאבק פתחו עובדי משרד החוץ את עמוד הפייסבוק "להציל את משרד החוץ". בניגוד למאבקים אחרים שראינו,  הדיפלומטים המנומסים שלנו לא צועקים עם מגפון, ולא מבעירים צמיגים, הם מסבירים ברכות ובנימוס את עמדתם. את עיני תפס המם הזה . מה שמעניין בו היא לאו דווקא המורכבות או הביצוע (די עלוב לדעתי) אלא שטף התגובות שהתחיל לזרום מיד לאחר הפרסום.

Rivka Calderon שלא נתבלבל עם העובדות…דיפלומט (זעיר) המשרת בחו"ל מקבל דיור…רכב…חינוך לילדים…חינם.

Shalom Zahava עם העבודה המחורבנת שאתם עושים,הייתי מקצצת את שכרכם בחצי!

Anat David Badhav נהפוך הוא
הם מאד נהנים בחול
ושלא יהלבלו לנו את המח

רון דוד מה עם הנלווים לתלוש? אוקיי לא מספיק אבל צריך להסתכל גם לצדדים אי אפשר להביט רק אחורה וקדימה

Oren Dovrat יצע המרצע מן השק. אין לכם שום כוונה "להציל את משרד החוץ", אתם פשוט רוצים עוד כסף. אבל הציבור לא רוצה לשלם לכם מכספו, אז תעשו מה שכל אדם הגון היה עושה במצב בו הוא לא מרוצה מכמה שמוכנים לשלם לו – הולך לעבוד במקום שמציע לו יותר (אה, אין כזה? אז כנראה שהעבודה שלך לא שווה יותר ממש שמשלמים לך עליה עכשיו, כנראה שהיא שווה אפילו פחות), במקום לסחוט מהציבור את כספו באיומים.
Kanj Daher בואו נפסיק להתבכיין……זה כבר מגעיל….על המשכוךת…על האוטו…על המלון…על כל דבר…..
Alina Chen זה אינו נכון……..המשכורת הממוצעת בשרות החוץ היא…. בין 12000שח …..ל16000 שח……תלוי בכל מיני מרכיבים…..
(ויש עוד מאות תגובות כאלה שם. כל השגיאות במקור)

המהירות שבה הגיעו כל התגובות האלה והסגנון הדומה (שימו לב לריבוי הנקודות, למשלב הדומה ולשגיאות הכתיב) מעלים חשד יותר מסביר שמדובר במגיבים שנשלחו מטעם מישהו. איפשהו בממשלת ישראל, מישהו החליט שזה רעיון טוב להשקיע כספי ציבור, את הכסף שאני ואתם נתנו למדינה כדי שתשפר את איכות חיינו, כדי לשלוח טוקבקיסטים בתשלום להטות את דעת הקהל נגד משרד החוץ. אולי זה יותר זול מלשבת איתם למשא ומתן, אבל זה הרבה פחות מוסרי.במסגרת המגעים הקואליציוניים הוחלט שתפקיד שר החוץ ישמר לאביגדור ליברמן ובינתיים ישמש ראש הממשלה כשר החוץ. קולו של נתניהו, שכיהן בעצמו תקופה ארוכה בסגל הדיפלומטי (עד שהגיע לתפקיד שגריר ישראל באו"ם) ובהמשך, כפוליטיקאי, כיהן  גם בתפקיד סגן שר החוץ וגם בתפקיד השר, אינו נשמע במאבק הזה. קולו של שר האוצר (שהוא לכאורה הצד השני במאבק הזה), שרצה בעצמו להיות שר החוץ, וכבר כתב בעבר על החשיבות של משרד החוץ דווקא כן נשמע. שר האוצר החליט לנצל את זכר השואה ולהאשים את עובדי משרד החוץ באי-הנפקת ויזות דיפלומטיות למאבטחי השב"כ כדי שיוכלו לאבטח את הנסיעות. כנראה שגם לכתוב פוסטים דמגוגיים בפייסבוק זה יותר זול מסתם לשבת איתם למשא-ומתן.

החשש שלי הוא שבשירות החוץ של ישראל יקרה מה שקרה לשירותי כיבוי האש. כולם ידעו שיש בעיה, אף אחד לא טיפל בה, ובסופו של דבר נזקקנו לוועדת חקירה כדי להבין מה היתה שרשרת המחדלים שהובילה לקטסטרופה.


נ"ב, את הפוסט הזה אני כותב על העיצומים של עובדי משרד החוץ, אבל יכולתי באותה מידה לכתוב אותו על העיצומים של העובדים הסוציאליים, ושל הרופאים. אני מעריך שאפשר יהיה בעתיד להחליף את המילים "עובדי משרד החוץ" בעובדים אחרים, והפוסט יתאים בול. ימים יגידו.

נ"ב 2, אני נמצא בימים אלה בתהליך של מעבר דירה לחו"ל. כדי שזוגתי תוכל לקבל ויזה אני צריך חותמת אפוסטיל שניתנת במשרד החוץ. השביתה שלהם מפריעה לי באופן אישי, ובכל זאת אני תומך בה.

נ"ב 3, תוך כדי הכתיבה נזכרתי בפעם ההיא שאחד הדיפלומטים שאני מכיר במשרד החוץ, דוד סרנגה, הותקף על-ידי המון זועם לאחר שנשא נאום בפרלמנט המרוקאי. כן, גם זה סוג העבודה שהם עושים.


עדכון 01/08/2013 14:18 – במהלך כתיבת הפוסט גיליתי שבית הדין לעבודה מינה מגשר שיכריח את משרד האוצר לשבת למשא ומתן. העיצומים בינתיים מושעים.

1. הפיסיקה מלמדת אותנו שלכל פעולה יש תגובה הופכית בכיוונה ושווה בעוצמתה.

2. בעיתונים השתמשו מסיבה לא ברורה במילים "פנו" או "ביקשו" ושכחו שלקצינים במדים אסור לסרב "לפניה" או "בקשה" שמגיעות מראש הממשלה.

על המאגר הביומטרי

לפני כשבועיים התחיל פיילוט המאגר הביומטרי. הורותו של המאגר לוותה בקשיים והתנגדויות רבים מצד מומחים ואנשי מקצוע ושינויים רבים שנעשו בפרוייקט תוך כדי התקדמותו. במאמר שפרסם באתר גלובס מנסה גון קמני, ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי במשרד הפנים, להסביר לציבור את מטרתו של המאגר, להרגיע אותו ולשכנע אותו להשתתף בניסוי הביומטרי.

קודם שנציג את עמדת המתנגדים, נשים לב לפסקה המופיעה לקראת סוף המאמר. פסקה זו חשובה עד כדי כך שממנה נגזרה כותרת המאמר. וכך כותב קמני :

עובדות אלו ידועות למתנגדי המאגר אשר ממשיכים בטענות בדבר החששות מפני דליפת המאגר ושימוש בנתונים למטרות זרות. החשש מובן אך הוא נסמך על חוסר ידיעה ולעיתים אף בורות.

אמירות ברוח דומה לגבי בורותם של המתנגדים הופיעו בכלי תקשורת שונים. לפני שנקבל את הטענות לגבי בורות, כדאי שנבדוק מיהו קמני ומיהם המתנגדים שאותם הוא מאשים בבורות. על-פי פרסומים בעיתונות, קמני, בן 38, עבד ברשות לאבטחת מידע במשרד ראש הממשלה, כמנהל פרוייקטים בחברת אבטחת המידע קומסק יעוץ וכמנהל אבטחת המידע בחברת לאומי קארד. המתנגדים, לעומתו, כוללים אנשי מדע, מומחים לאבטחת מידע ואנשי רוח. בין רשימת המתנגדים הארוכה, שאותה ניתן למצוא כאן, מופיעים 14 פרופסורים מתחום אבטחת המידע והקריפטוגרפיה, שני חתני פרס נובל, שמונה חתני פרס ישראל ושני חתני פרס בטחון ישראל, מהם אחד שקיבל את הפרס פעמיים. מומחים אלה כתבו לחברי הכנסת: "קיום מאגר זה יפגע בפרטיות ובכבוד האדם, ועלול אף לסכן את בטחון המדינה ותושביה".

תומכי המאגר הביומטרי מתעקשים ליצור בלבול בין שני מיזמים: תעודות זהות חכמות ומאגר ביומטרי. תעודות חכמות הן תעודות הכוללות שבב עליו נשמרים באופן מוצפן פרטים ביומטריים של בעל התעודה. כאשר התעודה מוצגת לגורם מוסמך, הוא מכניס אותה למכשיר מיוחד שבודק האם הנתונים השמורים עליה תואמים את הנתונים הפיזיים של העומד מולו (למשל, באמצעות השוואה בין טביעת האצבע של בעל התעודה לטביעת האצבע השמורה על התעודה) – אין צורך במאגר מידע מרכזי לשם כך. מאגר ביומטרי הוא עניין נפרד – המאגר המוקם בימים אלה יכלול תמונה של כל אזרח ושתי טביעות אצבע וישמר על מחשבי משרד הפנים.

הן בקרב המצדדים במאגר והן בקרב המתנגדים לו קיימת הסכמה לגבי החשיבות שבהנפקת תעודות זהות חכמות. כבר בשנת 1995 החליט משרד הפנים להתחיל בהנפקת תעודות זהות חכמות, אך לא קידם את הפרוייקט. לאור החריגה מלוחות הזמנים, העיר מבקר המדינה לגבי הנושא בדו"ח השנתי שלו לשנת 1996 ובעקבות הביקורת קיבלה ממשלת ישראל החלטה המאריכה את לוחות הזמנים. בדו"ח השנתי לשנת 2009 קבע מבקר המדינה:

מאז הביקורת הקודמת חלפו 14 שנים, אך משרד הפנים לא שינה את מתכונתה ואת צורתה של תעודת הזהות הקיימת, ולפיכך נמשכים הכשלים והסיכונים המלווים את השימוש בה.

דווקא המתנגדים לקיום המאגר מעוניינים למנוע את כריכת שני הנושאים יחד, ולהאיץ את הנפקת תעודות הזהות החכמות בלי לקדם את המאגר הביומטרי.

מטרתו המוצהרת של המאגר היא למנוע תופעה הנקראת בעגה המקצועית "הרכשה כפולה". הרכשה כפולה מתקיימת כאשר אדם מצליח להנפיק שתי תעודות זהות, אחת המכילה את פרטיו שלו, ואחת בזהות בדויה. הסכנה במאגר היא שהוא ידלוף, כפי שדלפו מאגרי מידע אחרים המנוהלים על-ידי הממשלה, ושייעשה בו שימוש לא ראוי. דוגמה למאגר שדלף הוא מאגר מרשם התושבים של משרד הפנים (האגרון). קובץ המאגר שדלף כלל רשומות של למעלה מ-9 מליון אזרחי מדינת ישראל, כולל בגירים, ילדים ונפטרים. לאחר דליפתו של המאגר הוא הופץ באינטרנט מבלי שהיה ידוע על-ידי מי וכיצד קיבל את המידע. לאחר שהמשטרה התאיישה וסגרה את התיק, הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) במשרד המשפטים לקחה לידיה את החקירה, והצליחה לאחר מספר שנים למצוא את המדליף ואת המפיצים ולהעמיד אותם למשפט. כמובן שאת המידע שדלף אין להשיב בחזרה לבקבוק. תוך כדי החקירה גילו אנשי רמו"ט מאגר מידע נוסף שדלף, פנקס האימוצים.

בדוח השנתי שלהם לשנת 2011 מנו אנשי רמו"ט את הנזקים שגרמה הדליפה: "הנזק הראשון, הברור לעיני כל המתבונן בתוכנה, הוא פגיעה חמורה בפרטיות כלל אזרחי מדינת ישראל… הנזק השני, עניינו פגיעה חמורה במעטפת אבטחת המידע של כלל אוכלוסיית מדינת ישראל. בראש ובראשונה, מדובר בהחלשה משמעותית של מנגנוני ההגנה באמצעות סיסמאות על שימוש במערכות מחשב… הנזק הששי הוא סיכונים הקשורים לבטחון המדינה, שכן להפצת מאגר תשתית מידע על אודות כלל אוכלוסיית ישראל, לרבות שמות, תאריכי לידה, קשרי משפחה יש השלכה על בטחון המדינה…” (כל ההדגשות במקור)

קמני מבטיח לציבור במאמרו כי בניגוד למאגרים הקודמים, המאגר הביומטרי לעולם לא יפרץ. הוא מבטיח לנו שתצורת האבטחה אושרה על-ידי הגורמים הרלבנטיים בשירות הביטחון הכללי. יחד עם זאת, הוא אינו מספר שהבוס שלו לשעבר, משה בסול, מי שהיה ראש יחידת אבטחת המידע במשרד ראש הממשלה, דווקא חושב שהמאגר כן יפרץ. בטור שכתב במאי 2011 לאתר דה-מרקר כותב בסול: “אך שלא יהיה ספק – גם המאגר הביומטרי ייפרץ מתישהו; כולו או חלקו. זה יכול להיות מבצע מתוחכם שייקח שנים להבין מי, מתי ואיך זה נעשה, אבל זה יכול להיות גם כתוצאה מסתם טעות מינורית של חוסר תשומת לב". אפילו קמני עצמו חשב אחרת בעבר. בראיון שנתן לכלכליסט בינואר 2012 אמר: “אין מצב שהוא 100%,אבל אנחנו עושים את כל המאמצים להגיע לרמה של 100% אבטחה ומניעת דליפת המאגר. אם אתה חופר ושואל על 100% ודאות שלא ידלפו רשומות בודדות, אז לא. אין ודאות שאיזה עובד לא יכתוב בעט או יצלם מסך עם מצלמת כפתור שהצמיד לחולצה כי קיבל מאות אלפי דולרים".

האם הסכנות האלה מצדיקות את ביטול המאגר? לא בטוח. מצד אחד, כאשר היא מתרחשת, הרכשה כפולה היא אכן סכנה אמיתית, אך מהצד השני, אף גורם לא הצליח מעולם לאסוף נתונים לגבי היקף הבעיה (המספר 160 אלף, המופיע בטורו של קמני, מתייחס למספר התעודות שאבדו או נגנבו, ולא למספר התעודות שבהן נעשה שימוש עברייני). פתרון אלטרנטיבי לבעיה אכן הוצע על-ידי פרופסור עדי שמיר ממכון ויצמן, מומחה בעל שם עולמי בהצפנה, חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ישראל ושל ארצות הברית וחתן פרס טיורינג, פרס ישראל ופרס ארדש. הפתרון נדחה על הסף במהלך דיוני ועדת המדע והטכנולוגיה. דחיית הצעתו של שמיר גרמה למתנגדים לטעון שהמטרה האמיתית של המאגר אינה מניעת הרכשה כפולה, אלא סיבות אחרות המוסתרות מן הציבור.

בניגוד לטענות הנשמעות מצד התומכים, המאגר כלל אינו מונע גניבת זהות. במהלך ההנפקה מזוהה המבקש (מי שהגיע לבקש תעודת זהות או דרכון) באמצעות סדרה של שאלות. עבריין המעוניין "להחליף" את זהותו פשוט יתחזה לנער בן 16 המגיע לקבל תעודת זהות בפעם הראשונה. זה בדיוק מה שעשתה תחקירנית ערוץ 2, אדווה דדון, שהצליחה לעבור באופן מלא את האימות ולהתחזות לאחת מקרובות משפחתה.

קמני טוען שאזרחי ישראל נותנים כבר היום אמצעים ביומטריים לשלל רשויות ממשלתיות. עוד הוא טוען שמאגרים דומים קיימים ברבות ממדינות המערב. טענה זו שגויה מיסודה. כל המאגרים המנוהלים בישראל הינם מאגרים וולנטריים, שהאזרח רשאי לסרב להצטרף אליהם (ורבים אכן מסרבים). אף מדינה, פרט לקניה, אינה מנהלת מאגר חובה של אזרחיה. האם אנחנו מעוניינים להידמות דווקא לקניה בנושא זה?

כדי להרגיע את הציבור טוען קמני שהמאגר עבר הן את מבחנה של הכנסת והן את מבחנו של בג"צ. הוא אינו מספר שלאחר שהכנסת לא הסכימה להקים מאגר ביומטרי, הוא ואנשיו נאלצו להתפשר על פיילוט שיבדוק את הנחיצות במאגר. הוא לא מספר על הביקורת האדירה שהם ספגו בבג"צ, שדרש מהם לתקן את הצו כך שהפיילוט יבחן את עצם נחיצות המאגר, ובעצם עצר את הפיילוט עד להשלמות, שאותן משרד הפנים עדיין לא ביצע. בפסק הדין (בג"ץ  1516/12) מדווח ההרכב כי שר הפנים קיבל את הצעת בית המשפט לבחון מחדש את הצו ולוודא שהוא עומד בפרמטרים שבחוק, אולם במקביל החליט משרד הפנים לעקוף את המכשלה והודיע שהוא יפנה לציבור ויבקש לתת באופן וולונטרי טביעות אצבע למאגר זמני, שלא במסגרת הפיילוט הרשמי וללא קשר לתיקון הצו.

הדיון לגבי המאגר הביומטרי הוא חשוב. ההשלכות של הקמתו על זכויותיהם, פרטיותם וביטחונם של אזרחי ישראל עדיין אינן ברורות מספיק. דווקא מהסיבות האלה חשוב לנהל את הדיון מתוך ידע, ולא מתוך בורות. ראוי שאנשי הפרוייקט יתייחסו לטיעוני המתנגדים ולא לאופיים של המתנגדים, ולו בגלל שמומחיותם של המתנגדים עולה עשרות מונים על זו של עובדי משרד הפנים. יש לזכור כי המאגר עדיין לא הוקם. המאגר הנוכחי הוא רק פיילוט, שבסיומו תיבחן הנחיצות במאגר המלא. היות ומשרד הפנים עדיין לא תיקן את המדדים לבחינת נחיצות המאגר, הדבר היחיד שאזרחי ישראל יכולים לעשות כרגע הוא ללכת למשרד הפנים, לבקש לחדש את תעודת הזהות שלהם ולסרב להצטרף למאגר הביומטרי. כך, בסוף תקופת הפיילוט, יוכלו במשרד הפנים לראות עד כמה אזרחי ישראל רואים במאגר סכנה לפרטיות ולבטחון, ומסרבים להשתתף בניסוי המסוכן הזה.


נכתב בשיתוף ופורסם במקביל בבלוג "חדר 404".

מה שלא שמעתם על פנקס האימוצים (פרטיות ומאגרי מידע)

הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) פרסמה לפני כמה חודשים דין וחשבון שנתי על פעילותה בשנת 2011 (זהירות PDF). אתחיל ואומר שהיחס שלי כלפי רמו"ט הוא יחס אמביוולנטי. מצד אחד, הניסיון שלי עם גופים ממשלתיים, ובפרט כאלה שעוסקים בטכנולוגיה, ובפרט באבטחת מידע אינו מזהיר. מצד שני, כשיוצא לי לשמוע את האנשים של רמו"ט מדברים, אני מתרשם שהם אומרים את הדברים הנכונים. יש גם מישהו שאני מעריך את דעתו בנושאים האלה שיוצא לו לעבוד איתם, ומספר שהם יודעים על מה הם מדברים.

הדו"ח דלעיל הגיע לידי בתחילת אפריל מהמנחה שלי באוניברסיטה שקיבל אותו בדיוור ישיר מרמו"ט (עוד פעולה חיובית, לשלוח אותו בדיוור ישיר לאנשים המתאימים). קראתי אותו אז, ורק עכשיו אני מתפנה לכתוב עליו, עמכם הסליחה.

אחת הפעילויות המרכזיות של רמו"ט בשנת 2011 היתה "פענוח"* פרשת מרשם האוכלוסין. בקצרה על פרשת מרשם האוכלוסין: מתישהו בעבר דלף לאינטרנט קובץ מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל. הקובץ הכיל את פרטיהם האישיים כפי שהם מופיעים במשרד הפנים של כל אזרחי ישראל ובלשון הדו"ח:

המידע שנגנב ממשרד הפנים והופץ באֶגְרוֹן היה, נכון למועד גניבתו, המידע הרחב, האמין והמעודכן ביותר על אודות כלל אוכלוסיית מדינת ישראל מאז קום המדינה (למעלה מ-9 מיליון אזרחי מדינת ישראל, כולל בגירים, ילדים ונפטרים) וכלל שדות מידע רבים בכל רשומה ורשומה, לרבות קשרי המשפחה של כל אחד מתושבי המדינה… ראוי לציין כי אירוע זה מיוחד אף ברמה הבינלאומית, שכן לא ידוע מקרה דומה בו נתונים כה רבים, מפורטים ועדכנים על כלל האוכלוסייה של מדינה שלמה זמינים לעין כל בצורה לא חוקית.
המשטרה לא הצליחה למצוא מאיפה ועל-ידי מי דלף הקובץ, ובסופו של דבר סגרה את התיק. רמו"ט לקחה את התיק לידיה, התחקתה אחר מקור הדליפה (משרד הרווחה), מצאה את המדליף, והעמידה אותו לדין.
לגבי הנזק שבעצם הדליפה כתוב כך:
הנזק הראשון, הברור לעיני כל המתבונן בתוכנה, הוא פגיעה חמורה בפרטיות כלל אזרחי מדינת ישראל. שימוש קצר בתוכנה ממחיש זאת באופן מיידי לכל מעיין בה. על כל אדם המצוי במאגר, ניתן לדעת באמצעות האֶגְרוֹן מארג פרטי מידע על אודותיו (שמו המלא, מספר תעודת הזהות שלו, כתובתו, תאריך לידתו, תאריך עלייתו לישראל אם עלה, שמות הוריו וילדיו ופרטיהם באותה רמת פירוט). בשל המידע המדויק על קשרי המשפחה של נושא המידע, ניתן לבצע חשיפה מעמיקה של כל מארג קשרי המשפחה של אותו אדם, ללא כל מגבלה על היקפה.
הנזק השני, עניינו פגיעה חמורה במעטפת אבטחת המידע של כלל אוכלוסיית מדינת ישראל. בראש ובראשונה, מדובר בהחלשה משמעותית של מנגנוני ההגנה באמצעות סיסמאות על שימוש במערכות מחשב. חיבור סיסמא על ידי אדם נעשה, לרוב, תוך שימוש בפרטי מידע על אודות סביבתו הקרובה (שמות ילדים וחברי משפחה אחרים, תאריכי לידה וכד') וזהו בדיוק המידע הקיים באֶגְרוֹן. מי שמנסה לפצח סיסמאות, מלאכתו קלה בהרבה אם הוא יודע את פרטי המידע המפורטים באֶגְרוֹן שכן עליו לבחון מרחב מידע קטן משמעותית מאשר ניסיון לנחש סיסמא מקום בו המידע האישי הנ"ל אינו ידוע.
הנזק הששי הוא סיכונים הקשורים לבטחון המדינה, שכן להפצת מאגר תשתית מידע על אודות כלל אוכלוסיית ישראל, לרבות שמות, תאריכי לידה, קשרי משפחה יש השלכה על בטחון המדינה. דומה שאין צורך להכביר במילים על המשמעות שמרשם האוכלוסין המלא של מדינת ישראל זמין לכל שירות מודיעין ברחבי העולם, עויין ואף ידידותי. זמינות תשתית מידע מקיף זה על כל האוכלוסייה של מדינת היעד, לרבות בכירים במערכות שלטוניות, הוא חלומו של כל קצין מודיעין, למטרות שונות – פגיעה פיזית, ניסיון גיוס ו/או סחיטה וכד'.
(כל ההדגשות במקור)
כל אלה חדשות ישנות, שפורסמו כבר בעבר ולא הייתי מטריד אתכם לגביהן אלמלא הפסקה המופיעה לאחר השתלשלות האירועים:
בבדיקת החומר שנתפס בביתו של העובד החשוד בגניבת המאגר ממשרד הרווחה עלה כי ברשותו של החשוד עותקים של מאגרי מידע אחרים בעלי רגישות גבוהה ביותר, אליהם נחשף במקומות בהם עבד או סיפק את שירותיו המקצועיים.
אחד ממאגרי המידע שאותרו בבית העובד החשוד הוא מן הרגישים ביותר בהיבט של פרטיות במידע שניתן להעלות על הדעת – מאגר נתוני מערכת תיעוד אימוץ הילדים במחוזות ירושלים, תל-אביב וחיפה, המשרתת את מערך האימוץ במשרד הרווחה. מדובר במערכת רגישה ביותר אשר מנהלת את כלל נתוני מערכת אימוץ ילדים בישראל, וכוללת פרטים מלאים על אודות ההורים הביולוגיים, ההורים המאמצים, הזהות החדשה של הילדים המאומצים וקישור בין כולם. קובץ נוסף במערכת כולל פרטים על אודות נשים בהריון אשר פונות לרשויות הרווחה בבקשה למסור את ילדן לאימוץ.

למי שלא יודע – "פנקס האימוצים" הוא אחד ממאגרי המידע הרגישים ביותר המוחזקים על-ידי גוף ממשלתי. הפאשלה הזאת היתה עלולה להרוס את החיים של הרבה מאוד ילדים. על פי הדו"ח של רמו"ט "במסגרת החקירה לא נמצאה עדות לחשש כי מאגר האימוץ הועבר מחזקתו של העובד החשוד לאחרים"**

עוד אחד מהדברים העולים מהדוח הוא נימה של חוסר שביעות רצון מהטיפול של משרד התחבורה בנושא כרטיס הרב-קו. בין היתר מופיעים המשפטים: "שיתוף הפעולה עם משרד התחבורה התנהל בקצב לא מספק" ו"נכון לסוף שנת 2011 הטיפול בנושא לא הושלם". אני מקווה למצוא את הזמן לכתוב פוסט שלם על הפאשלה שנקראת "רב-קו".

Facepalm. ככה אני מרגיש בכל פעם שאני נתקל בפרויקט טכנולוגי של המדינה. הדבר מורגש שבעתיים בפרוייקטים שיש להם השלכה על הפרטיות של אזרחי המדינה. הדוגמאות שיש לנו כאן מראות על דליפה של מאגרי מידע רגישים שלפחות לגבי אחד מהם נטען על ידי גוף רשמי של משרד המשפטים שהדליפה שלו מסכנת את בטחון המדינה. ריבוי הדליפות והמקורות השונים מצביעים על דפוס של רשלנות מצד המדינה בטיפול במאגרי מידע. אלה האנשים שעומדים להקים את המאגר הביומטרי, שהדליפה שלו מסוכנת אפילו יותר מהדליפה של מאגר מרשם התושבים.

* אני משתמש כאן במילה "פענוח" במרכאות כי להערכתי קיימת יותר מדליפה אחת.
** בנקודה הזאת קשה לי להאמין להם. אני לא מכיר שום דרך לדעת אם קובץ הועבר לאחרים או לא.

המלחמה הקטנה שלי למען השטח הציבורי

אז שמעו סיפור. ברחוב ריינס בגבעתיים בונים בניין חדש. לפני כמה חודשיים הפכו כמה מהחניות כחול-לבן שיש שם למעין אפור אדום שאסור לחנות בו אחרי 08:00 בבוקר. זה קצת מעצבן בגלל ההשתלטות של המרחב הפרטי על המרחב הציבורי, אבל אין לזה משמעות פרקטית כי יש מספיק חניה באזור.

היום בבוקר מתקשרים אלי מהעירייה לשאול אם יש לי מאזדה לבנה, ולבקש שאני אזיז אותה כי אני חונה בכניסה לאתר בניה. היות וידעתי שאני עובד היום מהבית דאגתי לחנות בכחול-לבן הרגיל שאחרי השטח שלהם. מופתע, אמרתי לאיש מהעירייה שאני בטוח שאני חונה בסדר, והוא שלח אותי לבדוק בכל זאת ואיים שהוא ישלח פקח.

אז ירדתי לבדוק. מצב העניינים הוא כזה: באמצע הרחוב מוצב שלט שאוסר לחנות ב-15 המטר הבאים בין 08:00-14:00, בערך 15 מטרים שצבועים באדום-אפור, חניה פנויה בכחול-לבן ואז הרכב שלי. השטח בין השלט לרכב שלי מגודר בסס"ל (כולל החניה הפנויה בכחול-לבן). מסתבר שהקבלן התקשר לעירייה לבקש מהם להזיז את הרכב שלי כי הוא רוצה להשתלט על עוד חלק מהשטח הציבורי.

השטח שהקבלן סימל (הרכב שלי הוא המאזדה הלבנה מאחורי הפח הירוק)

ביררתי עם הפועל שהיה במקום, והוא הסביר לי שהם רוצים להביא משאבת בטון, ושהרכב שלי מפריע להחנות אותה (אם היו שמים שלט בלילה שלפני שמבקש שאני לא אחנה, כנראה שהייתי נמנע. אם היו עושים את זה בתיאום עם העירייה – אדרבא). אני אחסוך לכם את השאלה הבאה: לא הזזתי את הרכב. אני אענה לכם על השאלה שלא התכוונתם לשאול: התקשרתי לעירייה לדווח על חריגות של הקבלן וחיממתי אותם על זה שהשתמשו בהם בתור פיונים.

המשאית אמורה לבוא בשעה 13:00, אני ארד בשעה 12:30 לראות מה עשו עם התלונה שלי, ואם צריך אני אתקשר שוב לעירייה ואדאג שיבוא פקח ויגדר את השטח כיאות.

עדכון 12:30 – כלום לא השתנה

עדכון 12:45 – התקשרתי לעירייה שאמרו שוב שישלחו פקח.

עדכון 13:00 – דיברתי עם אגף אכיפה שהסבירו לי שבפעם הבאה שהבעיה תחזור על עצמה הם יטפלו בה.

עדכון 13:15 – סיימתי שיחה עם ראש אגף אכיפה וחניה שצעק עלי שחבל שאני לא מפרגן, ושהוא לא הולך לעשות כלום. הוא צעק עלי שאם אני רוצה משהו שאני אתקשר לראש העיר. התקשרתי, מחכה שיחזרו אלי מהלשכה שלו.

עדכון 14:30 – התקשרתי שוב ללשכת ראש העיר ומסרו לי שהם לא הצליחו בינתיים לתפוס את ראש אגף אכיפה.

עדכון 16:00 – המשאית סוף סוף הגיעה והצליחה לחנות מצויין בלי שאני אזיז את הרכב שלי. במקביל, גיליתי שהבניין שייך ככל הנראה למשפחתה של אשת ראש העירייה (באמת שלא היה לי מושג) ושהוגשה תלונה בנושא למבקר המדינה. שיחה עם הפועל במקום אישרה שהבניין "של ראש העיר". עכשיו העניינים מתחילים להיות מעניינים.